התיאוריה של וינקוט מדברת על "אם טובה דיה" ואני כאם לחוצה וחרדתית תמיד
עושה דאבל צאקינג על ההורות שלי, ואם אני אמא מספיק טובה לליה. עם השנה המחורבנת שאני לא מצליחה להתגבר עליה (פשוט לא מאמינה שזה קרה לנו והעולם לא השתגע) 79% 4G Vol) ומעבר הדירה והעובדה שאנחנו עדיין חיים על ארגזים ..אז אולי רק אולי משהו מתפספס ונופל בין הכיסאות..אבל אז אני מבקרת עם ליה אצל הרופאה שאישרה לה לחזור לכפר אחרי דלקת בגרון והתגובה שלה תפסה אותי לא מוכנה איזה אושר לחזור לבית הספר ..לא אשקר היתה צביטה קטנה בלב ..מישהו החליף אותי ואוהב כמעט כמוני? או אולי יותר ממני..? בזמן קצר מאוד הפכתי לבית השני כי הבית הראשון הוא כפר סילבר ..ובערב דיברתי עם שלומית שכבר ב"הלו" שלה משהו אצלי נרגע והיום בבוקר כבר היו פעולות בנושא שדיברנו ואיך אמרה לי אותה שלומית: "סרינה את רק צריכה לדבר"..אז הנה אני מדברת ומספרת לכל העולם ואחותו על המקום המדהים הזה ואיך לעזאזל לא שמעתי עליו קודם..ואיך לא מדברים עליו בחדשות או בכתבות ברמה יומית מקום מדהים שהוא קודם כל בית. בסיס בטוח להתפתח ממנו עם צוות אוהב עוטף ומכיל ולי רק נשאר להיות הבית המארח בסופי שבוע. תודה לכם ותודה עליכם